שאולוב ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ - סניף ראשי ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה על ידי המשיבים 1-2 שהינם התובעים בתובענה העיקרית (להלן: "התובעים") נגד המבקש והמשיבים הפורמליים, שנתבעו בכתב התביעה.

בקשת המבקש נומקה בשתי עילות כדלקמן:

דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

מחיקת התביעה בשל העדר עילה והעדר יריבות.

א.טענות התובעים בקליפת אגוז

1.בכתב תביעתם טענו התובעים בין היתר כי המבקש נקט בהליכים למימוש משכון שנרשם לזכותו על בית המגורים שלהם בחדרה (להלן: "הבית"), ובכלל אלו, הגיש בקשה למינוי כונסי נכסים למכירת הבית ומימוש תקבוליו לפירעון חוב התובעים כלפי המבקש. להלן נטען כי חרף ניסיונותיהם של התובעים להימנע ממימוש המשכון, גרם המבקש למכירת הבית במחיר "חיסול" (סך 202,000 דולר) הנמוך משמעותית משוויו (בסך 321,445 דולר).

2.התובעים עתרו איפוא לחייב את המבקש בתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם להם בגין מכירת הבית בסכום נמוך דהיינו סך של 451,445 ₪ בלבד.

3.כמו כן טענו התובעים כי יש לחייב בסכום התביעה גם את המשיבים 2 ו-3 (להלן יחדיו; "כונסי הנכסים") וזאת כנטען בשל היותם מייצגיו של המבקש וככאלו מונו על ידי ראש ההוצאה לפועל ככונסי נכסים למכירת הבית ומכרו אותו.

ב.נימוקי הבקשה

1.בנמקו את טענת ההתיישנות טען המבקש כי עיון בכתב התביעה מלמד שהתובעים מלינים על פעולותיהם של כונסי הנכסים ואלו הסתיימו על פי הנטען בסעיף 31.15 לכתב התביעה – במועד מכירת הבית בחודש אוקטובר 2000.

מכאן, לא ארכה דרכו של המבקש לטעון כי בהינתן שעילת התביעה נולדה באוקטובר 2000, בעוד שהתביעה הכספית הוגשה בשנת 2010, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

2.המבקש הוסיף וטען כי אין לשעות לטענת התובעים לפיה העובדות העומדות ביסוד תביעתם נודעו להם כטענתם, רק עם שובם לישראל בשנת 2006, שכן מן האמור בכתב התביעה עולה כי התובעים ידעו "בכוח או בפועל" על הליכי המכר של הבית כבר בחודש יוני 2000 כעולה ממכתבו של עו"ד בלס – נספח י"ג לכתב התביעה.

3.בהתייחס לטענת חוסר היריבות/והעדר עילה טען המבקש כי מכתב התביעה מתבקש כי טענותיהם של התובעים מופנים למעשה כלפי כונסי הנכסים והפעולות שנקטו למכירת הבית וכי ההתייחסות היחידה למבקש גלומה בטענה כי כונסי הנכסים פעלו כב"כ המבקש קודם למינויים ככונסי נכסים.

4.המבקש טוען כי משמונו כונסי הנכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל – פקעו יחסי השליחות והייצוג בינם לבין המבקש ומשכך, אין לזקוף לחובת המבקש את מעשיהם ו/או מחדליהם של כונסי הנכסים המוכחשים לכשעצמם.

5.כונסי הנכסים הגישו כתב הגנה אשר בפתחו העלו טענת התיישנות הזהה בהנמקתה לטענת המבקש וכן הכחישו את גירסת התובעים.

הן המבקש בבקשתו והן כונסי הנכסים בכתב הגנתם טענו בין היתר כי התובעים לא הוכיחו את התנאים והדרישות העומדים ביסוד סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

6.בהחלטתי מיום 14.9.10 הוריתי לתובעים להגיש תצהיר בתמיכה לתגובתם כנגד טענת ההתיישנות, תצהיר כאמור הוגש על ידם ביום 3.11.10, ובגדרו טען התובע 1 (להלן: "בוריס") כי מעשי העוולה נעשו על ידי הנתבעים בשנת 2000 וכי התובעים לא ידעו, עד למועד שובם לישראל בשנת 2006 כי הבית נמכר ולא נמסר להם על כך דבר.

ג.דיון וממצאים

1.היווצרות עילת התביעה לצורך מנין תקופת ההתיישנות